מסתכלת לחיים בעיניים

חודש שביעי יום שני לאשפוז

חודש שביעי יום שני לאשפוז

התעוררתי ב5 לקול האחות שברכה אותי בבוקר טוב למדוד חום, עם חצי עיין פתוחה הושטתי את היד לקחת את המד חום ואת היד השנייה הושטתי כדי שהאחות תשים עליה מד דופק . אחרי הביקור הקצר כבר לא יכולתי לחזור לישון . עומר עוד ישן על הכורסה "הנוחה" ליד המיטה . לקחתי את הנייד והתחלתי לבהות בפייסבוק היה לי ממש משעמם . בשבע המחלקה התחילה להתעורר , החלפת משמרת הגיע לחדר שלי והתחילו לעשות לי חיים שכאלה "היא (אני) הגיע עם צרים מוקדמים חודש שביעי בלי תסמינים מיוחדים דופק עובר תקין קיבלה שתי שקיות נוזלים במיון ועוד 2 כאן" זהו נגמר הפרק לעת עתה .

עומר התעורר ישר שאל אם אני רוצה לשתות עניתי שכן ואת הצעד הבא הוא כבר ידע לבד , לקח ארנק וירד לקפה פלפלת בקומה הראשונה להביא לי הפוך קטן וקורסון שוקולד . בזמן שאני מחכה אמא שלי התקשרה לבדוק אם הכל בסדר ומה אמרו הרופאים היא הודיעה לי שהיא מגיעה אחרי העבודה עם ארוחת צהריים . עומר חזר שתיתי את הקפה כמו משהיא שלא ראתה שתייה מימיה כל לגימה היתה עולם ומלאו . שוב חזרתי לפייסבוק לבדוק מה התחדש מלפני פחות משעה .

ב8 וחצי בערך הביקור רופאים הגיע אלי. והנה מתחיל עוד פרק בסדרה חיים שכאלה רק הרבה יותר מפורט והרבה יתר חופר כי על כל משפט שיצא לרופאים מהפה היו לי בערך שלוש מאות שאלות בסוף הביקור יצאתי עם נזק "את צריכה לקבל זריקה להבשלת הראות" אמר אחד הרופאים ושוב אני התחלתי עם מבול של שאלות מה זה? למה זה טוב? זה? חיוני? איפה מזריקים וכשהבנתי שמזלי לא שפר עלי ושהזריקה נעשית בישבן התחלתי לחשוב על מקומות חלופיים כי ידעתי שהספסטיות תכריע אותי .

עוד לא הספקתי להפנים את הבשורה בדבר הזריקה אחות חביבה נכנסה ובידה מזרק , לא הספקתי להגיד מילה והיא כבר "תסתובבי בבקשה".

אני: בעדינות.

אחות: על תפחדי לא תרגישי.

ואני רק מזה שהיא אמרה שלא ארגיש התחלתי להזיע

אני מרגישה את המחט מתקרבת והשרירים בגוף נעשים קשים יותר ויותר

והינה זה דקירה (חשבתי שאני נגמרת)

חצי שעה אחרי זה, זה עוד כאב

אבל מה לא עושים כדי להשאיר את העובר בפנים. בלי לזוז

עברו כמה שעות בהם עומר הפלאפון והפייסבוק ארחו לי לחברה ואז הגיע ידידי המוניטור שוב חיברו אותי עוד 20 ד'ק בלי לזוז 20 דק' של בהייה בדף המוניטור וזקיפת אוזניים כדי לשמוע את הדופק/בעיטות של השובב הקטן..

אחרי 20 דקות +/- האחות הגיעה הסתכלה על דף המוניטור שמה חותמת, אני שאלתי נו מה קורה?

האחות: יותר טוב .

אמא הגיעה בצהריים, עם משלוח ארוחת צהריים האמת שהיית ממש רעבה אכלתי, ישבתי איתה קצת היה נחמד אחרי כמעט שעה אחותי ואבא שלי הגיעו ,

אבא שלי ישר התחיל עם השטויות הוא שיחק עם המיטה הגביע הרגשתי שעוד שנייה אני עפה אל התקרה . כך עבר לא עוד אחר הצהריים

בערב הגיעה האחות לתת לי כדור להפסקת הצירים והודיעה לי שמחר אקבל עוד מנת זריקה .

ואני ממש "קפצתי מרוב אושר".

הצג עוד

מאמרים נפוצים

בדוק גם

Close
Back to top button
Close
Close