"שיתוק מוחין"- אימל'ה

זהו, שהכל תלוי איך מסתכלים על זה. ההגדרה של "שיתוק מוחין" היא תסמונת מולדת הנגרמת מאי ספיקת חמצן במוח במהלך ההיריון או מיד לאחר הלידה, וזו יכולה להתבטא בדרגות חומרה שונות. אבל המח, המח לא בהכרח משותק… 

שמי רעות גולדשטין בת שלושים בעלת שיתוק מוחין נשואה ואם לילד בן שנה. מאז ילדותי אני סובלת מתסמונת שיתוק מוחין [CP], השיתוק שלי קל יחסית ואני הולכת בעזרת קביים. כילדה, למדתי במסגרות החינוך הרגיל, גדלתי בקיבוץ ושרתתי בצבא ומהצבא ללימודים, כמו כולם. סיימתי קורס תכנות, התחלתי ללמוד פסיכולוגיה ולאחר הלימודים היה לי ברור שאני רוצה משפחה משלי. שלבים נורמליים בחיים שרוב בני האדם עוברים? כפי שאולי חלקכם מבינים אצלי זה יותר מסובך. מסובך, אך עדיין אפשרי.

את מסע החיפושים אחר בן זוג התחלתי כמו כל "דוסית" מצויה בגיל 18, אך באותה תקופה לא הסכמתי להכיר בחורים נכים. הראש שלי לא הסכים לזה. המשכתי לחפש את ה"אביר על הסוס הלבן" עד גיל 24 . לבסוף הוא הגיע מכיוון לא צפוי בכלל. חברה שהדריכה איתי בעמותת "קו לחיים" אמרה שהיא פותחת משרד שידוכים לבעלי מוגבלויות ושתעזור לי למצוא שידוך הגון. כמובן שהודיתי לה עמוקות , אך סרבתי ואמרתי שאסתדר לבדי. מסתבר שלמזלי, היא לא ויתרה ובערב "חג השבועות" לפני כחמש שנים היא התקשרה והודיעה שנתנה את הטלפון שלי לבחור שפגשה באוניברסיטת "בר אילן", ושנראה לה שהוא מתאים לי. כעסתי, צעקתי…אבל אמרתי "שיתקשר ונראה", חשבתי לעצמי "אין לי מה להפסיד".

אחרי עשר דקות היא חזרה אליי וביקשה שאני אתקשר אל הבחור, כי הוא מתבייש. אני כמובן לא רציתי להתקשר כי זה לא מקובל בקרב הציבור הדתי וגם כזכור לכם לא ממש התלהבתי מהרעיון מלכתחילה. עדיין, משהו הוביל אותי לומר לה שאתקשר . אז, התקשרתי. את המשך סיפור הזוגיות שלי אסכם בכך שהיום אני נשואה לעומר. עם עומר, אותו בחור שהתבייש, שסובל גם הוא משיתוק מוחין, ביחד אנחנו מגדלים כיום בן מדהים.

בבלוג הזה, טיפין-טיפין, אני הולכת לספר לכם הכל על חיי. חיים שהם מאבק מתמיד שלעיתים כנגד כל הסיכויים. אני מספרת הכל בכדי להראות לנכים כמוני ובני משפחתם שאפשר להקים משפחה, להיות הורים. וכן כמו כל זוג נשוי, גם אנחנו רצינו להביא ילד לעולם, אבל ממש לא הלך לנו. אז גם על המסע לילד והתחנות שבדרך אספר בבלוג לפניכם.

לגמרי לא ברור לי מאליו שאתם מצטרפים למסע שלי ואני חוגגת כל קורא חדש. אז ספרו לי, אל תתביישו, תגיבו בפוסטים. אני פה בשביל כולנו.
photo credit: catatronic via photopin cc

שינוי גודל גופנים