הריון

אחרי שקיבלתי תשובה חיובית, לא ידעתי את נפשי מרוב אושר. יחד עם זאת לא ידעתי מה זה אומר מבחינתי ואיך אני צריכה להתנהג בכלל ובפרט עם הנכות.

מה יהיה?
איך הריון ונכות משתלבים יחד?
האם אוכל להמשיך לעבוד, או שאצטרך לשכב?
האם אוכל להמשיך לקבל טיפולי פיזיותרפיה או לא?
האם אוכל ללכת עם הקביים או שאצטרך להיעזר בכיסא ?
אילו בדיקות עלי לעשות?
איך יהיו כל הבדיקות?
ועוד שאלות רבות ששאלתי את עצמי ולרובן לא היו לי תשובות.

שבועיים לאחר קבלת התשובה, שיש הריון, הגעתי לאולטרסאונד. הריטואל הרגיל, תרמוס עם תה כדי שאתמלא ו-ש. תוכל לראות בבירור . מספר, מדבקות, והמתנה אין סופית.
הגענו לאולטרסאונד, היה תור אין סופי של בנות. הייתי במתח, רציתי כבר לראות, רציתי להאמין שסוף סוף זה קרה – סוף סוף אני בהריון .
אמא שלי הייתה אתנו, וההתרגשות הייתה גדולה מאוד.

אחרי כמעט שעתיים של המתנה, הגיע תורי. נכנסתי לאולטרסאונד ש. קיבלה את פני. נשכבתי על הכיסא ונתתי לה לטייל לי על הבטן עם מכשיר האולטרסאונד. אחרי כחצי דקה, היא אמרה, "עובר אחד עם דופק". הרגשתי איך ההתרגשות מציפה אותי שוב, המחשבות מליל אמש, הציפו אותי. התמלאתי תחושות, שלא היה ברור לי מה הן מביעות .
סיימתי את האולטרסאונד יצאת מהחדר ורצתי לכיוון המדפסת כדי לקחת את התוצאות. חזרנו למחלקה מסרתי את דף התוצאות ל-מ., וחזרתי להמתין הפעם לרופא. לא חיכינו הרבה, נכנסתי לרופא, שהפעם אני לא זוכרת מי זה היה. ישר אמר "מזל טוב" , כתב לי מכתב הפנייה למחלקת הריון בסיכון ושלח אותנו לקבוע תור במרפאה.

קבענו תור לעוד חודש, זו הייתה מחלקה לא מוכרת עבורי, הרגשתי כמו טירון בבסיס חדש.
הגעתי הביתה ניסיתי לחזור לעבוד, אבל המחשבות הציפו אותי, הסתכלתי על הבטן כלא מאמינה ציפיתי למה שעומד להיות. למען האמת לא ידעתי מה עומד לקרות . ידעתי רק שאני ממשיכה לבקר בבלינסון כל ערב לזריקות. ממשיכה לקחת את הכדורים עד להודעה חדשה.

וכך היה, עד לשבוע שמונה. באחד הימים , זה היה יום בו עברתי טיפול פיזיותרפיה , ולאחריו הלכתי אל הספה לנוח, התחלתי להרגיש כאבי בטן הולכים ומתגברים בסוף נרדמתי מרוב כאבים. אני חושבת שעברה שעה עד שקמתי בבהלה, הרגשתי כאילו משהו מתפוצץ לי בבטן כעבור כמה שניות של הלם גיליתי דימום די מסיבי , צעקתי לעומר בבהלה, הוא בא בריצה, התקשרתי מהר לש. האחות ונסענו למיון הייתי בלחץ מטורף לא ידעתי מה יהיה הייתי בטוחה שאבדתי את ההיריון הזה. הרגשתי איך הדמעות חונקות אותי אבל לא שחררתי לא נתתי לעצמי לבכות חיכיתי עד הכניסה לרופא.
אחרי חצי שעה, של המתנה מורטת עצבים, נכנסנו אל הרופא הייתי מאוד לחוצה פחדתי הרגשתי את הלב שלי דופק. איך הנשימה שלי נעצרת, הלסתות נתפסו לי מרוב לחץ רק חיכיתי לעבור את האולטרסאונד.
אחרי שהרופא שאל אותי את השאלות הרגילות: באיזה שבוע את? מה יש ברקע?, עברת ניתוחים אורתופדים בשל מצבך?, ואני עניתי (כרגיל) את אותן התשובות סוף סוף ניגשנו לאולטרסאונד הלב שלי דפק ממש חזק. נשכבתי על הכיסא והרופא התחיל לטייל לי על הבטן הוא לחץ קצת כדי לראות טוב יותר ואני הרגשתי כאילו שעוקרים לי משהו מבפנים , אחרי כמה דקות הוא אמר "את רואה, הנה הדופק והנה העובר (שעוד לא כל כך ניראה עובר) , יש קצת המטומה והיא תיספג", אני ישר שאלתי מה זה המטומה והרופא הסביר לי שזהו דימום קטן שייקח לו כמה ימים אבל הוא ייספג. יצאנו מהרופא הרגשתי איך כל המתח שהייתי בו יורד , רק חיכיתי לחזור הביתה .

הגענו הביתה, ישבתי על הספה חסרת כוחות.

שינוי גודל גופנים